פסק-דין בתיק ת"א 34836-04-10

טענות הצדדים:

1.      לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע מסוג מרצדס, בתאונה שארעה ביום 5.9.09 ברח' לה גרדיה בתל אביב, עת רכבו של התובע התנגש ברכבו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), המבוטח ע"י הנתבעת 2.

2.      עפ"י הנטען בכתב התביעה, רכבו של התובע, הנהוג בידי מר דרור בן אבי (להלן: "הנהג") עמד ברמזור אדום ועם התחלף הרמזור לירוק החל לפנות שמאלה לכיוון הירידה לאיילון דרום. נטען כי רכב הנתבע שהגיח ממולו נכנס לצומת כשלפניו רמזור באור אדום ופגע ברכב התובע.

3.      הנתבע הכחיש בכתב הגנתו כי חצה את הצומת באור אדום וטען כי נסע באור ירוק ואילו רכב התובע הוא שנכנס לצומת באור אדום וגרם להתנגשות.

4.      מטעם התובע הוגשו תצהירים של התובע, הנהג וגב' נועה בקל שנכחה ברכב התובע בזמן התאונה ואף חוות דעת מטעם בוחן התנועה, מר ניניו משה.  מטעם הנתבע הוגש תצהירו.

דיון :

5.      הנהג מטעם התובע העיד כי הוא שנהג ברכב במקום התובע. הנהג גרס כי נהג ברכב מספר פעמים ואף שנשאל שאלות אודות התמצאות ברכב, לא מצאתי שניתן לשלול את הגרסה כי הוא זה שנהג ברכב והוא מתמצה ברכב בהיקף הנדרש לצורך נהיגתו. הנהג גרס כי הוא, התובע וגב' בקל יצאו מבילוי בבר בדרכם הביתה ועמדו בנתיב השמאלי על מנת לפנות לנתיבי איילון דרום, כפי הנראה בתמונה שהוגשה וסומנה ת/1. הנהג טען כי מולו ניצב רמזור לפונים שמאלה ורמזור נוסף שכיוון את התנועה לנוסעים ישר. הנהג טען כי המתין 40 שניות ברמזור ועם התחלף האור לירוק החל בנסיעה שמאלה והגיע לאמצע הצומת, אז הגיח הנתבע שהגיע ממנהרה הנראית בתמונה ת/2, והתנגש בו. הנהג טען כי כשהוא עמד ברמזור היו כלי רכב שנסעו מימינו.

הנהג שלל את הטענה כי הוא היה שתוי שכן טען כי אינו שותה אלכוהול מסיבות רפואיות, אולם נמנע מלהציג כל מסמך בנדון.

6.      התובע עצמו העיד כי הוא הגיע לבר בסביבות השעה 23.00 והיה בשלילת רישיון באותו מועד, לאחר שנתפס נוהג בשכרות. על כן ביקש מהנהג לנהוג עבורו את הרכב. מסיבה שלא הובררה הוא ביטל את הביטוח לנהג שגילו מתחת ל-30 ועל כן אין כיסוי ביטוחי. התובע טען כי ישב ליד הנהג, שהמתין בצומת לאור הירוק, ולא הבחין בכלי הרכב שחלפו בנתיב מימין. התובע העיד כי הוא שתה מספר משקאות אך לא היה שתוי. מאידך, הנהג העיד בעמ' 7 ש' 10, כי התובע "לא היה מאוזן". על אף שלא ניתן לקבוע שהתובע היה שתוי, הרי שהדברים מצטרפים לקשיים במשקל עדותו ובמהימנותה.

7.      ניתוח עדותה של גב' נועה בקל שהעידה מטעם התובע מראה כי לא ניתן להסתייע בה באופן משמעותי. העדה העידה כי הם יצאו מהבר בסביבות השעה 2.00 בלילה לאחר שהיא שתתה אלכוהול. ניכר כי עדה זו התיימרה להגן על התובע והנהג וגרסה כי הנהג לא שתה, בעוד הודתה כי לא ישבה במחיצתו בבר ואף התובע העיד כי לא בילה במחיצתה במהלך הערב (אלא רק התנדב להסיעה לביתה בתום הבילוי). על כן העדה לא יכולה היתה לדעת האם הנהג שתה אלכוהול.

גם עדה זו העידה כי שתתה אלכוהול ובהתחשב בכך שמדובר בשעה מאוחרת והיא ישבה במושב שמאחורי הנהג, ניתן להניח כי היכולת שלה להבחין ברמזור מוגבלת על אף הטענה כי גג הרכב היה פתוח. הדבר מקבל משנה תוקף עת העידה העדה כי בכיוון שמולה היא ראתה רמזור אחד בעוד ברור שבכיוון נסיעתם היו שני רמזור (אחד לכיוון ישר ואחד לכיוון שמאלה). העדה העידה כי הם המתינו ברמזור והיא לא זוכרת כמה דקות המתינו, בעוד הנהג העיד כי המדובר ב-40 שניות (ובתכנית הרמזורים עולה כי מדובר ב כ-30 שניות). העדה לא יכלה לזכור מי היה מימין הרכב וגרסה (בעמ' 9 ש' 5) כי הנתיב מימין היה ריק בעוד הנהג טען כי בעת שהמתין ברמזור חלפו כלי רכב בנתיב הימני.

לפיכך, לא מצאתי לבסס ממצא כלשהו על עדותה של גב' בקל.

8.      התובע טען בכתב התביעה ובעדויות מטעמו כי נכח במקום רוכב אופנוע שפנה שמאלה לאחר רכב התובע והוא צעק על הנתבע, שכן חשש להיפגע. חרף עדות הנהג כי השוטר שנכח במקום הורה לצדדים לקחת פרטים מהעדים, לא הובאו פרטי עדותו של עד זה ולא ניתן היה לזמנו לעדות. הנתבע הכחיש את הטענה כי אותו רוכב אופנוע צעק לעברו.

9.      מטעם התובע הוגשה חוות דעת של המומחה, מר משה ניניו. לא מצאתי שניתן לבסס ממצא כלשהו על חוות דעתו, בעיקר באופן הסקת המסקנה בסעיף ה' בעמ' 5 לחוות דעתו, ועל פיה הנתבע נכנס ברצף נסיעה במהירות גבוהה לצומת העירוני וביצע מחטף של הרמזור כדי להספיק את האור הירוק. כפי שעלה מחקירת המומחה הרי שמשלא ניתן לזהות את המועד המדויק שבו ארעה התאונה לא ניתן לשלול על בסיס תכנית הרמזורים אף אחת מהגרסאות. הנ"ל אישר שלא היתה תקלה ברמזור וענין זה עולה אף מהתעודה הציבורית ובכל מקרה אינו מקים חבות לנתבע.

10.  הנתבע העיד בעצמו וגרס כי נכנס אל הצומת באור ירוק מלא. עוד בהודעת הנתבע לחב' הביטוח צוין כי עבר ברמזור באור ירוק מלא. הנתבע טען כי לא היה רמזור נוסף בכיוון נסיעתו וזאת כפי הנראה בת/2 ועל כן לא יכול היה להתבלבל. זאת בניגוד לתובע והנהג, שבכיוון נסיעתם ניצבים שני רמזורים, האחד שמאלה והאחד ישר, ושבהחלט ניתן להתבלבל ביניהם.

הנתבע העיד כי לא זכור לו שהיה במקום נהג אופנוע שצעק עליו.

בהודעת הנתבע לחברת הביטוח צוין כי אינו יודע מי גרם לתאונה והנתבע הסביר בעדותו (בעמ' 14 ש' 9), כי שמע אנשים צועקים כי הרמזור לא תקין ועל כן סבר שנסיבות התאונה לא הובררו דיין. הדברים אף מצוינים בהודעה לחב' הביטוח ועדותו בענין זה שיכנעה ונמצאה עקבית.

11.  ב"כ התובע טען בסיכומיו כי נמצאה סתירה מהותית בעדות הנתבע שנשאל בחקירתו (בעמ' 14, ש: 25) מתי ראה לראשונה את רכב התובע והשיב כי "ממש כשהוא בפנים ואני בדלת שלו" ומיד אחר כך משנשאל לשדה הראיה שלו הבהיר כי: "ראיתי את הרכב השני אולי שתיים שלוש שניות לפני הפגיעה. היתה התפרצות שלו לצומת ואני נכנסתי בו". בהמשך (ש: 33) השיב כי "אני יצאתי מהמנהרה והוא כבר היה בתוך הצומת". ב"כ התובע טען כי מאחר והנתבע נסע בנתיב השמאלי ואילו ביציאת הנתבע מהמנהרה היה רכב התובע כבר בתוך הצומת, הרי שהתאונה היתה נמנעת (שכן עד להגעת הנתבע לצומת רכב התובע היה מסיים את פנייתו ומפנה את הצומת). אין בידי לקבל זאת, מדובר באירוע תאונתי ואף טראומתי (נפתחה כרית האויר של הנתבע) ובנסיבות אלו הבהיר הנתבע כי לא היה בידו לבלום שכן הבחין ברכב התובע ממש בזמן התאונה. עיון בתמונה ת/2 מראה כי אמנם מהיציאה מהמנהרה יש לנסוע מספר מטרים כדי להכנס לצומת בה ארעה התאונה, אולם הנתבע לא נשאל היכן לשיטתו ממוקמת היציאה מהמנהרה בתמונה ת/2 (שכן קיים שיפוע ומעקה עד סמוך לצומת). על כן גם אם הערכת הזמן שנקב הנתבע אינה מדוייקת או שהגדיר את מקום היציאה מהמנהרה ממש בסמוך לצומת, הרי שאין בה כדי להציג סתירה ממשית שמטה את מאזן ההסתברות. ככל שהתרשמתי מהעדות, כוונת הנתבע היתה כי נסע באופן רצוף מהיציאה מהמנהרה, ראה את האור הירוק וחצה את הצומת ומיד ארעה ההתנגשות.

12.  כאמור, לא ניתן היה לבסס כל ממצא לפיו היתה תקלה ברמזור שכן הוצגה תעודת עובד ציבור המעידה כי בזמנים האמורים לא נרשמה כל תקלה במערכת הרמזורים. נטען אמנם שהיתה תאונה נוספת בסמוך אולם מהעדויות עולה כי היא לא היתה ממש בצומת.